טור-שו״ע חושן משפט תי״בטור-שו״ע
שולחן ערוךהמניח הכד ברשות הרבים ונתקל בו אחר, או טען כד ונתקל ונשבר, והשופך מים לרשות הרבים והזיקו, ובו ה׳ סעיפים(א)
הַמַּנִיחַ אֶת הַכַּד בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, וּבָא אַחֵר וְנִתְקַל בּוֹ וּשְׁבָרוֹ, פָּטוּר, שֶׁאֵין דֶּרֶךְ בְּנֵי אָדָם לְהִתְבּוֹנֵן בַּדְּרָכִים. וְאִם הֻזַּק בּוֹ, בַּעַל הַכַּד חַיָּב וַאֲפִלּוּ הִפְקִיר הַכַּד, שֶׁכָּל הַמַּפְקִיר נְזָקָיו בְּדָבָר שֶׁאֵין לוֹ רְשׁוּת לַעֲשׂוֹת מִתְּחִלָּה, חַיָּב.
(ב)
הִנִּיחַ הַכַּד בְּמָקוֹם שֶׁיֵּשׁ לוֹ רְשׁוּת לְהַנִּיחוֹ, כְּמוֹ בְּמָקוֹם פָּנוּי שֶׁלִּפְנֵי בֵּית הַבַּד, וּבָא אַחֵר וְנִתְקַל בּוֹ וְשָׁבְרוֹ, חַיָּב. וְאִם הֻזַּק בּוֹ הַמְהַלֵּךְ, בַּעַל הַכַּד פָּטוּר, מִפְּנֵי שֶׁהָיָה לוֹ לְהִסְתַּכֵּל. וְאִם הָיְתָה אֲפֵלָה, אוֹ שֶׁמִּלֵּא כָּל הַדֶּרֶךְ כַּדִּים, פָּטוּר עַל שְׁבִירָתָן. וְאִם נִתְקַל בָּהּ וְהֻזַּק, בַּעַל הַכַּד חַיָּב. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה. וְאִם מִלֵּא כָּל הַדֶּרֶךְ כַּדִּים שֶׁאִי אֶפְשָׁר לַעֲבֹר, אֲפִלּוּ שְׁבָרוֹ בְּיָדַיִם פָּטוּר. וּמִיהוּ, אִם בְּשָׁעָה שֶׁשִּׁבְּרָם הֻזַּק בַּחֲרָסֶיהָ, פָּטוּר, אַף עַל פִּי שֶׁזֶּה מִלֵּא כָּל הַדֶּרֶךְ, דְּאִיהוּ דְאַזִּיק אַנַּפְשֵׁהּ.
(ג)
וְדַוְקָא אָדָם אֵין דַּרְכּוֹ לְהִסְתַּכֵּל בַּדְּרָכִים; אֲבָל בְּהֵמָה שֶׁעֵינֶיהָ לְמַטָּה, דַּרְכָּהּ לְעַיֵּן אָנָה תֵּלֵךְ. לְפִיכָךְ אִם נִתְקְלָה וְהֻזְּקָה בַּכַּד הַמֻּנָּח בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, פָּטוּר בַּעַל הַכַּד. וְאִם שִׁבַּרְתּוֹ דֶּרֶךְ הִלּוּכָהּ, הָוָה לֵהּ רֶגֶל וּפָטוּר. דֶּרֶךְ בִּעוּט, הָוָה לֵהּ קֶרֶן וְחַיָּב.
(ד)
מִי שֶׁהָיָה טָעוּן כַּד, וְנִתְקַל וְנִשְׁבַּר הַכַּד וְהִזִּיק לַאֲחֵרִים בִּשְׁעַת נְפִילָה, פָּטוּר, דְּנִתְקָל לָאו פּוֹשֵׁעַ הוּא (עַיֵּן לְעֵיל טוּר סִימָן ש״ד). לְפִיכָךְ, אִם לְאַחַר שֶׁנָּחוּ שִׁבְרֵי הַכַּד בָּאָרֶץ הֻזָּק בָּהֶם אָדָם, אוֹ שֶׁהֻחְלַק בְּמַיִם שֶׁנִּשְׁפְּכוּ מֵהַכַּד, פָּטוּר מִדִּינֵי אָדָם, דְּהָוֵי לֵהּ מַפְקִיר נְזָקָיו לְאַחַר נְפִילַת אֹנֶס, וְחַיָּב בְּדִינֵי שָׁמַיִם אִם הָיָה לוֹ פְּנַאי לְסַלְּקָם. וְאִם נִתְכַּוֵּן לִזְכּוֹת בְּשִׁבְרֵי הַחֶרֶס, חַיָּב בְּנִזָּקִין שֶׁיַּזִּיקוּ אַחַר כָּךְ, דְּהַשְׁתָּא הָוָה לֵהּ בּוֹר וּפָטוּר בָּהֶם עַל הַכֵּלִים. וְאִם פָּשַׁע בִּנְפִילָתָן וְנִשְׁבַּר הַכַּד, חַיָּב עַל מַה שֶּׁיַּזִּיק, בֵּין בִּשְׁעַת נְפִילָה בֵּין עַל אַחַר שֶׁנָּחוּ הַשְּׁבָרִים, אֲפִלּוּ דְאַפְקְרִינְהוּ.
(ה)
הַשּׁוֹפֵךְ מַיִם בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וְנִטַּנְפוּ בָּהֶם כֵּלָיו שֶׁל חֲבֵרוֹ, פָּטוּר, דְּהָוָה לֵהּ בּוֹר וּפָטַר בּוֹ אֶת הַכֵּלִים, בֵּין הִפְקִירָם בֵּין לֹא הִפְקִירָם. אֲבָל אִם הֻחְלַק בָּהֶם אָדָם וְנָפַל לָאָרֶץ וְהֻזַּק, חַיָּב. וְכָל שֶׁכֵּן אִם נִבְלְעוּ הַמַּיִם בָּאָרֶץ וְנַעֲשׂוּ רֶפֶשׁ וְטִיט וְהִזִּיקוּ, דְּהַשְׁתָּא הָוֵי לֵהּ בּוֹר מַמָּשׁ, אֲפִלּוּ אִם הוּא בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים שֶׁיֵּשׁ רְשׁוּת לְכָל אָדָם לִפְתֹּחַ בִּיב שֶׁלּוֹ לִהְיוֹת מְקַלֵּחַ בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, אֲפִלּוּ הָכִי אִם הִזִּיק חַיָּב לְשַׁלֵּם. וְכָל שֶׁכֵּן בִּימוֹת הַחַמָּה, דְּחַיָּב, כֵּיוָן שֶׁהוּא שֶׁלֹּא בִּרְשׁוּת, שֶׁאֵין לָאָדָם רְשׁוּת לִפְתֹּחַ לִרְשׁוּת הָרַבִּים בִּימוֹת הַחַמָּה.
מהדורה זמנית המבוססת על מהדורת הדפוסים ממאגר תורת אמת (CC BY-NC-SA 2.5) טור(א)
{א} המניח את הכד ברשות הרבים ובא אחד ונתקל בו ושברו פטור שאין דרך בני אדם להתבונן בדרכים ואם הוזק בו בעל הכד חייב:
{ב} ואפילו הפקיר הכד שכל המפקיר נזקיו בדבר שאין לו רשות לעשות מתחילה חייב.
(ב)
ואם הניח את הכד במקום שיש לו רשות להניחו כמו במקום פנוי שלפני בית הבד שפעמים מניחין שם כדים כשבית הכד מלא או כיוצא בו ובא אחר ושברו ונתקל בו חייב ואם הוזק בו בעל הכד פטור שהיה לו להסתכל לפניו ואם הוא אפילה שאינו יכול להסתכל ונתקל בו ושברו פטור ואם הוזק בו בעל הכד חייב אף על פי שהניחו ברשות:
{ג} ואם מילא כל הדרך כדים שא״א לעבור אפילו שברם בידים פטור:
{ד} ומיהו אם בשעה ששברם הוזק בחרסיהם פטור אף על פי שזה מילא כל הדרך דאיהו דאזיק אנפשיה.
(ג)
ודוקא אדם אמרינן אין דרכו להסתכל בדרכים אבל בהמה שעיניה למטה דרכה לעיין אנה תלך:
{ה} לפיכך אם נתקלה והוזקה בכד המונח ברשות הרבים פטור בעל הכד ואם שברתו דרך הילוכה הו״ל רגל ופטורה ודרך ביעוט הו״ל קרן וחייב:
(ד)
{ו} מי שהיה טעון כד ונתקל ונשבר הכד והזיק לאחרים בשעת נפילה פטור דנתקל לאו פושע הוא:
{ז} לפיכך אם לאחר שנחו שברי הכד בארץ הוזק בהם אדם או שהוחלק במים שנשפכו מן הכד פטור מדיני אדם דהוה ליה מפקיר נזקיו לאחר נפילת אונס וחייב בדיני שמים אם היה לו פנאי לסלקם דמ״מ היה לו לסלקם ואם מתכוין לזכות בשברי החרס חייב בנזקין שיזיקו אח״כ דהשתא דהוה ליה בור ופטור בהם על הכלים ואם פשע בנפילתו ונשבר הכד חייב בין על מה שיזיק בשעת נפילה בין על אחר שנחו השברים אפילו דאפקרינהו:
(ה)
{ח} השופך מים לרשות הרבים ונטנפו בהם כליו של חבירו פטור דהוו להו בור ופטור בו הכלים בין אם הפקירם או לא אבל אם הוחלק בהם אדם ונפל לארץ והוזק חייב וכ״ש אם נבלעו המים בארץ ונעשו רפש וטיט והזיקו דהשתא הוו להו בור ממש אפילו אם הוא בימות הגשמים שיש רשות לכל אדם לפתוח ביב שלו להיות מקלח לרשות הרבים אפ״ה אם הזיק חייב לשלם וכ״ש בימות החמה דחייב כיון שהוא שלא ברשות שאין לאדם רשות לפתוח ביבו לרשות הרבים בימות החמה.
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.